והנה כמעט נגמר עוד שבוע, בוקר יום א התחיל בכמה סימנים של שיגרה...בסל הכביסה נותרו 4 גרביים מיותמות. יש פה חדר כביסה משותף שבו גם משאירים דברים שרוצים לתת (וכבר לקחתי כמה דברים נחמדים- אני בדרך להיות האישה לבנת השיעור שממלמלת לעצמה והולכת עם עגלת סופר ברחובות תל אביב). בכל מקרה עד כה יתכן שמיעוט הבגדים, או הכביסות גרם לכך שכל הכביסה הגיעה במלואה. היום נמצאו פליטים ראשונים שלא ישובו לעולם...סימן ראשון לנורמליזציה בבית. וגם- החלטתי לצאת לחדר הכושר ולהפקיד את יהלי ביביסיטר פעם ראשונה גם על תיאה, זה מרחק של 5 דקות, אז החוקיות מפוקפקת אבל זו הזדמנות לצמיחה (או שלא..). בכל מקרה עד שחזרתי כבר היו פה עוד חבר ליהלי, חבר לגוני, ותיאה הלכה לחברה. הכל במסגרת המשפחות הישראליות שהכרנו כאן. ממש שכונה.
גמרנו את הסופ"ש עמוסים באירועים ומותשים. השבוע הילדים לא הלכו לקייטנות ונשארו עם הילודונת הישראלית/קנדית 4 שעות כל יום. זה אמנם לא בילוי עשיר כמו קייטנה, אבל זול יותר וגם כך היה לנו שפע של אירועים השבוע. זה אפשר לי לעשות ספורט ולהתחיל להתאפס על העניינים האקדמיים. ממש בקטנה, זה לא מספיק זמן ואני לא מספיק פנויה אבל החלטתי לא להלחיץ את עצמי ולתת לעצמי זמן.
חדר הכושר פה עוד לא מרגיש בבית, יש להם גם נוהל מוזר שבמקום שכל מדריך יפעיל את היצירתיות ויגוון יוצא איזה תדריך שכולל את כל התרגילים והמוסיקה. קצת הזוי, אז השיעורים חוזרים על עצמם וקצת מרגיש שנות השמונים. אבל העיקר שאני זזה...
המשך השבוע היה קצת גשום וקריר ואני חטפתי צינון וכאב גרון משהו טוב שאני יוצאת ממנו רק עכשיו, הילדים קצת סבלו מהמותשות שלי אבל שרדו יפה (או שלא הטיפול הפסיכולוגי בעתיד יגלה הכל...).
בגדול, הם מסתגלים יפה, המרחב המשותף בחוץ מדהים ומאפשר להם לשכלל את הכישורים החברתיים שלהם. מקסים לראות את גוני הביישן הולך לילדים ומצטרף למשחק כדורגל. הם גם מזהים את הילדים ששיחקו איתם ואומרים אחד לשני לצאת מהר החוצה כשהם רואים מישהו מוכר.
גוני בכלל מתגלה בשיאו, כל בוקר הוא מצחצח לתיאה שיניים ומלווה אותה לגן (יהלי רובץ מול תוכנית הבוקר או האיפד). בימים האחרונים תיאה כבר לא בוכה, רק באה עם רשימת דרישות שאתרגם לגננות (היא אוהבת את זה ולא את זה וכולי ובסה"כ הם אומרים שהיא מבסוטה). יש ילדה מהגן שלה שגרה בשכונה והיא התחברה איתה ועוד ילדה מהשכונה שכבר פעמים מצאתי אותה מתנחלת אצלה בבית (אמא ברזילאית אבא גרמני- אבל הם מתמודדים יפה עם המפגע..).
ישנו אצלנו השבוע שני ילדים, ויש מצב לעוד אחד היום, יהלי כרגיל חברותי בטירוף ומנהיג חברתי.
במעגל החברתי שלי הכרתי עוד 2 משפחות ישראליות והעמקתי את הקשר עם השלוש הראשונות, (אפילו הכינו לי מרק כשהייתי חולה.) אז בסה"כ היה שבוע נעים. מבחינה תרבותית עדיין אני לא מסתובבת כהרגלי, הצמצום הכלכלי, וההנאה שלי מהזרימה החוצה ופנימה מהבית לחצר הקהו את הדחף הנודד שלי לבינתיים (לא לזמן רב אני בטוחה), מצאתי קפה שכונתי סבבה שמאפשר לי לשבת עם המחשב ולקחת כמה דקות לעצמי. היינו בהארי פוטר החדש ובברכה ושוטטנו עוד קצת בקמפוס הענק ומלא ההפתעות. הסתכלנו כמה פעמים על זירת ההוקי והמחליקים, והילדים שוקלים ללמוד להחליק (אני תוהה איך יהלי יסתדר עם זה בלי לשבור לעצמו את האף או את הזירה...).
היום הצטרפנו שוב לטיול עם הקומיוניטי בלוק לגן יפני בקמפוס(במסגרת הפעילויות שאני דואגת שיהיו בקנה ליום סגריר- בטח כשהתחילה עונת החופשים ורוב המשפחות נוסעות מפה לשבועיים שלושה)., בדרך חזרה עצרנו בספריה שלידה היה פסטיבל אוכמניות עם מלא מאפים ופנקיקים עם אוכמניות ומוסיקה. פגשנו שם במקרה גם שתי משפחות ישראליות שחיפשו אותי בבוקר להציע שנצטרף אך לא מצאו כי חזרתי לסורי (שגרה) ואני שוכחת את הטלפון בכל מקום (לכן אין תמונות- תכף אצלם ואצרף...). משם הלכנו לתחרות רובוטים בין לאומית ומפגש של ציירי מנגה קומיקס (אם מישהו היה מטיל פצצה באירוע אוכלוסיית הגיקית העולמית הייתה מצטמצמת בחצי). בתחרות היו קבוצות ממקומות שונים שהסיעו מכוניות רובוט עקומות. אני מניחה שזה אתגר טכני מורכב אבל כזו תחרות הזויה לא ראיתי..מפה לשם נהיה ארבע וחזרתי הביתה בתוספת שני ילדים שהצטרפו לשלי ועכשיו כולם משחקים בחוץ ותיאה מכינה ציורים לאבא לידי.
אתמול היה שישי, אני הייתי מעוכה ותיאה רצתה קבלת שבת (קטפנו פרחים בשכונה אבל לא התארגנתי על חלה ונרות) אז החלטתי ללכת לכולל המקומי שמספק גם קבלת שבת וגם ארוחה. כמובן שהצטערתי תוך חמש דקות, נזכרתי בתפילות המייגעות ובמיני ישראלים ויהודים שטוב לשכוח, אבל הילדים עשו רושם נהנים והרב (ישראלי לשעבר) היה מסביר פנים ביותר. תיאה כמובן עשתה סצינה כשביקשתי ממנה לא לשיר בקולי קולות תוך כדיי הדרשה, אבל הם מיד רצו אליה עם סוכריות ועוגה (אני בשלב הזה שקלתי לקפוץ אתה מהחלון). חזרנו הביתה כמעט ב23:00 מותשים אך מותשים :)
עוד כמה מסימני השגרה: התחלתי לקרוא ספר, (צרויה שליו החדש, פעם ראשונה שאני קוראת אותה היה לי אפריורית,אנטי מובנה ועד אין לי דעה חד משמעית, יש לי את גרוסמן החדש אבל עוד לא נערכתי נפשית..), נשברתי והתקנתי מכשיר הקלטה כדיי שאוכל לראות קצת טלויזיה ושהילדים יוכלו לראות בלי פרסומות (זה פשוט בלתי נסבל בעליל בלי זה). אז עכשיו אני לומדת איך לתפעל את המכשיר ואולי בעתיד אוכל ממש להקליט ולראות משהו...
בכלל השבוע הזה היה בסימן למידה טכנולוגית, קניתי לפ-טופ וכל השבוע נאבקנו...(הקרב עדיין בעיצומו) על מנת להתקין עליו את כל הדברים. זה מסוג הדברים שבארץ טלפון אחד ושלל חברים היו פותרים ופה אני צריכה להתמודד.. אז היו כמה שלבים שהתמלאתי כגאווה ותחושת למידה, וכמה שלבים שכמעט תליתי את עצמי (לילה אחד ניסיתי לתפעל את האאוטלוק עד 4 בבוקר- עוד לא ברור מה עשיתי שם אבל זה ילמד בדברי הימים של התקנות המחשב המוזרות ההיסטוריה).
מחר שוב יום א, שבוע כאילו חדש למרות שפה החדש באמת מתחיל ביום ב שתיאה חוזרת לגן ולי יש טיפה זמן לעצמי. גלעד כבר תכף מגיע, הילדים מתפקדים מצוין אבל חסרונו מורגש...
שבת שלום ונשיקות
לילך
גמרנו את הסופ"ש עמוסים באירועים ומותשים. השבוע הילדים לא הלכו לקייטנות ונשארו עם הילודונת הישראלית/קנדית 4 שעות כל יום. זה אמנם לא בילוי עשיר כמו קייטנה, אבל זול יותר וגם כך היה לנו שפע של אירועים השבוע. זה אפשר לי לעשות ספורט ולהתחיל להתאפס על העניינים האקדמיים. ממש בקטנה, זה לא מספיק זמן ואני לא מספיק פנויה אבל החלטתי לא להלחיץ את עצמי ולתת לעצמי זמן.
חדר הכושר פה עוד לא מרגיש בבית, יש להם גם נוהל מוזר שבמקום שכל מדריך יפעיל את היצירתיות ויגוון יוצא איזה תדריך שכולל את כל התרגילים והמוסיקה. קצת הזוי, אז השיעורים חוזרים על עצמם וקצת מרגיש שנות השמונים. אבל העיקר שאני זזה...
המשך השבוע היה קצת גשום וקריר ואני חטפתי צינון וכאב גרון משהו טוב שאני יוצאת ממנו רק עכשיו, הילדים קצת סבלו מהמותשות שלי אבל שרדו יפה (או שלא הטיפול הפסיכולוגי בעתיד יגלה הכל...).
בגדול, הם מסתגלים יפה, המרחב המשותף בחוץ מדהים ומאפשר להם לשכלל את הכישורים החברתיים שלהם. מקסים לראות את גוני הביישן הולך לילדים ומצטרף למשחק כדורגל. הם גם מזהים את הילדים ששיחקו איתם ואומרים אחד לשני לצאת מהר החוצה כשהם רואים מישהו מוכר.
גוני בכלל מתגלה בשיאו, כל בוקר הוא מצחצח לתיאה שיניים ומלווה אותה לגן (יהלי רובץ מול תוכנית הבוקר או האיפד). בימים האחרונים תיאה כבר לא בוכה, רק באה עם רשימת דרישות שאתרגם לגננות (היא אוהבת את זה ולא את זה וכולי ובסה"כ הם אומרים שהיא מבסוטה). יש ילדה מהגן שלה שגרה בשכונה והיא התחברה איתה ועוד ילדה מהשכונה שכבר פעמים מצאתי אותה מתנחלת אצלה בבית (אמא ברזילאית אבא גרמני- אבל הם מתמודדים יפה עם המפגע..).
ישנו אצלנו השבוע שני ילדים, ויש מצב לעוד אחד היום, יהלי כרגיל חברותי בטירוף ומנהיג חברתי.
במעגל החברתי שלי הכרתי עוד 2 משפחות ישראליות והעמקתי את הקשר עם השלוש הראשונות, (אפילו הכינו לי מרק כשהייתי חולה.) אז בסה"כ היה שבוע נעים. מבחינה תרבותית עדיין אני לא מסתובבת כהרגלי, הצמצום הכלכלי, וההנאה שלי מהזרימה החוצה ופנימה מהבית לחצר הקהו את הדחף הנודד שלי לבינתיים (לא לזמן רב אני בטוחה), מצאתי קפה שכונתי סבבה שמאפשר לי לשבת עם המחשב ולקחת כמה דקות לעצמי. היינו בהארי פוטר החדש ובברכה ושוטטנו עוד קצת בקמפוס הענק ומלא ההפתעות. הסתכלנו כמה פעמים על זירת ההוקי והמחליקים, והילדים שוקלים ללמוד להחליק (אני תוהה איך יהלי יסתדר עם זה בלי לשבור לעצמו את האף או את הזירה...).
היום הצטרפנו שוב לטיול עם הקומיוניטי בלוק לגן יפני בקמפוס(במסגרת הפעילויות שאני דואגת שיהיו בקנה ליום סגריר- בטח כשהתחילה עונת החופשים ורוב המשפחות נוסעות מפה לשבועיים שלושה)., בדרך חזרה עצרנו בספריה שלידה היה פסטיבל אוכמניות עם מלא מאפים ופנקיקים עם אוכמניות ומוסיקה. פגשנו שם במקרה גם שתי משפחות ישראליות שחיפשו אותי בבוקר להציע שנצטרף אך לא מצאו כי חזרתי לסורי (שגרה) ואני שוכחת את הטלפון בכל מקום (לכן אין תמונות- תכף אצלם ואצרף...). משם הלכנו לתחרות רובוטים בין לאומית ומפגש של ציירי מנגה קומיקס (אם מישהו היה מטיל פצצה באירוע אוכלוסיית הגיקית העולמית הייתה מצטמצמת בחצי). בתחרות היו קבוצות ממקומות שונים שהסיעו מכוניות רובוט עקומות. אני מניחה שזה אתגר טכני מורכב אבל כזו תחרות הזויה לא ראיתי..מפה לשם נהיה ארבע וחזרתי הביתה בתוספת שני ילדים שהצטרפו לשלי ועכשיו כולם משחקים בחוץ ותיאה מכינה ציורים לאבא לידי.
אתמול היה שישי, אני הייתי מעוכה ותיאה רצתה קבלת שבת (קטפנו פרחים בשכונה אבל לא התארגנתי על חלה ונרות) אז החלטתי ללכת לכולל המקומי שמספק גם קבלת שבת וגם ארוחה. כמובן שהצטערתי תוך חמש דקות, נזכרתי בתפילות המייגעות ובמיני ישראלים ויהודים שטוב לשכוח, אבל הילדים עשו רושם נהנים והרב (ישראלי לשעבר) היה מסביר פנים ביותר. תיאה כמובן עשתה סצינה כשביקשתי ממנה לא לשיר בקולי קולות תוך כדיי הדרשה, אבל הם מיד רצו אליה עם סוכריות ועוגה (אני בשלב הזה שקלתי לקפוץ אתה מהחלון). חזרנו הביתה כמעט ב23:00 מותשים אך מותשים :)
עוד כמה מסימני השגרה: התחלתי לקרוא ספר, (צרויה שליו החדש, פעם ראשונה שאני קוראת אותה היה לי אפריורית,אנטי מובנה ועד אין לי דעה חד משמעית, יש לי את גרוסמן החדש אבל עוד לא נערכתי נפשית..), נשברתי והתקנתי מכשיר הקלטה כדיי שאוכל לראות קצת טלויזיה ושהילדים יוכלו לראות בלי פרסומות (זה פשוט בלתי נסבל בעליל בלי זה). אז עכשיו אני לומדת איך לתפעל את המכשיר ואולי בעתיד אוכל ממש להקליט ולראות משהו...
בכלל השבוע הזה היה בסימן למידה טכנולוגית, קניתי לפ-טופ וכל השבוע נאבקנו...(הקרב עדיין בעיצומו) על מנת להתקין עליו את כל הדברים. זה מסוג הדברים שבארץ טלפון אחד ושלל חברים היו פותרים ופה אני צריכה להתמודד.. אז היו כמה שלבים שהתמלאתי כגאווה ותחושת למידה, וכמה שלבים שכמעט תליתי את עצמי (לילה אחד ניסיתי לתפעל את האאוטלוק עד 4 בבוקר- עוד לא ברור מה עשיתי שם אבל זה ילמד בדברי הימים של התקנות המחשב המוזרות ההיסטוריה).
מחר שוב יום א, שבוע כאילו חדש למרות שפה החדש באמת מתחיל ביום ב שתיאה חוזרת לגן ולי יש טיפה זמן לעצמי. גלעד כבר תכף מגיע, הילדים מתפקדים מצוין אבל חסרונו מורגש...
שבת שלום ונשיקות
לילך
No comments:
Post a Comment