lifeinubc: שבוע ראשון עם אבא

היי היי

הזמן החולף החל לתת את אותותיו ועימו העצלות לכתוב, אבל החשש לאכזב את אלפי קוראי בכל רחבי הגלובוס מניע אותי לכתיבה (היי אמא)... גלעד הגיע ביום שני שעבר לפגישה מרגשת עם הילדים. עברנו שבוע ראשון של הסתנכרנות מחודשת ותיאום ציפיות (אני ציפיתי לנוח והוא ציפה להרגיע את הג'טלג...בסופו של דבר נמצא שביל הביניים, אחרי כמה עצבים מתבקשים).

אין ספק שיש יתרונות לחיים בשניים, מהרמה התפעולית ועד לרבדים היות עמוקים של החיים. המרוויח העיקרי כרגע הוא המטבח שלנו שזוכה לעדנה, גלעד התמקם בו והחל להפיק מאכלים שהמטבח לא שיער שאפשריים...זה התחיל ממילוי המקרר על בסיס יומי (ממקרר של ניצולי ביאפרה למקרר של חברת שפע מערבית), וכלה במרקים, סלטים, קינואות ובשרים. יש מצב שההתלהבות תדעך, במקביל להתמקמות אבל כרגע לפחות כל בני הבית מרוצים (אם כי יהלי אמר שאני צריכה ללמד את גלעד את המרק שלי- הצלחה מסחררת לכל הדעות..).

במקביל אנחנו מנסים להנחיל את חוקי הבית למבוגר החדש, הורדת הנעלים התגלתה כתהליך הפנמה קל מהצפוי, היכולות לשים לב למצב הכביסה והניקיונות עוד דורש תהליך למידה (כנראה שלא בכל מקרה משנה מקום משנה מזל)..אני מניחה שאחיותי לסבל מסביב לגלובוס מזדהות (השאלה- לאיזה גובה הכביסה צריכה להגיע עד שגבר יראה אותה, והאם נייר טואלט שנגמר מוחלף באופן מסתורי על ידי גמד, חוצה תרבויות עמים ויבשות). מעניין איך זה בתרבות האסייאתית הסובבת אותנו...בבית ליד יש משפחה של אמא ואבא עם תינוקת אחת וסבא וסבתא שטורחים סביבם. החל ב7 בבוקר הסבא יוצא עם הפיג'מה, מטאטא, מסדר, רץ אחרי התינוקת וההורים הולכים לעיניניהם. אולי אנחנו צריכים לחטוף אחד כזה- יש פה המונים...

הילדים ממשיכים בתהליך ההתמקמות, יהלי פגש עוד ילד בן גילו שיש ביניהם אחלה חיבור והוא הכניס אותו לעולם משחקי הד-נ-ד. ובכלל יש פה חבורה נחמה של ילדים מסביב שמתרוצצת ברחבי הדשא ובין הבתים. גם לנו בסה"כ יש מרחב אנושי נחמד מסביב, שמאפשר מפגשים נעימים ולא מחייב מידי. כרגע הסביבה שלנו היא די ישראלית, אני מקווה שזה ישתנה כשהילדים יתחילו ללכת לבית הספר ונכיר אנשים דרכם ודרך הלימודים שלי.

אנחנו ממשיכים בלמידה התרבותית שלנו את הסביבה הקנדית, הרושם הראשוני שלנו של האדיבות הקנדית ממשיך להתממש, הולכי הרגל נעים פה בכזה בטחון שזכות הקדימה שמורה להם עד שממש מתחשק לנסות לדרוס אותם ולהפיג את השאננות שלהם לפעמים...בכל פעם שיש מעקף בדרך ניצבים סביבו כ15 פועלים אחד מחזיק שלט עצור, אחד האט, אחד תן זכות קדימה ואחד חופר איפה שהוא בצד (אלו עם השלטים גם נוטות להיות בלונדיניות בנות 20 שנראה כאילו יצאו מסרט כחול..).

גלעד בא מלא עזוז להצטייד בקניות של הדברים החסרים לנו, אני אחרי חודש של הידוק חגורה התעלפתי מרשימת הצרכים הדחופים (מנגל, צידנית, אופניים, כריות וכו וגו) בסוף התפשרנו על כריות (באמת הרבה יותר נעים שיש לנו 5 כריות ל5 אנשים ולא 3, ממש תרבות של שפע...)לגבי השאר ניסתי לגרום לו להבין את התרבות המקיימת ושעם קצת סבלנות אפשר למצוא דברים זולים במסגרת המחזור והיד השניה. אז אכן היום נחלנו הצלחה ונמצאו מנגל וגם אופניים, ואני בטוחה שגם הציידנית תופיע עם הזמן.

התחלתי להכנס יותר לעומק ללימודים, כרגיל זה מחייב שילוב של כניסה לריכוז ולכתיבה מחד ולעולם הערות השוליים והציטוטים מאידך, עד כה כשאחד מהם הולך לי השני לא... היום התקדמתי לא רע בקריאה ובכתיבה אבל נתקלתי בחוסר היענות מצד התוכנה של הערות השוליים שאני מנסה להפנים. אבל הזמן לשבת ולעבוד מרגיע אותי ואני מקווה שאגיע לעונת המלגות (ההגשות תוך חודש) מוכנה.

בסופ"ש הקרוב אנחנו נוסעים לחופש הראשון שלנו בויסלר השכנה אמור להיות יפיפה שם, ומגיע לנו קצת זמן רוגע...

אח"כ בעצם יש עוד 3 שבועות של חופש גדול לפני שהילדים מתחילים את בית הספר, הבנו שכאן הקליטה הדרגתית ברמה שמתחילים מ40 דקות ביום הראשון ועולים לאט לאט, (אני מקווה שזה לא בתוספת של חמש דקות כל פעם). בנתיים החופש הגדול עובר בנעימים, גם החודש הראשון וגם עכשיו. גלעד נהנה מהילדים והם באמת מקסימים בגדול (חוץ מהריבים, ההצקות, ההטרדות והניג'וסים). בשבוע הבא הילדים ילכו לקייטנת הכנסיה המדוברת. השבוע הם היו בבית ולמדו להחליק (וכמו שגלעד אומר בעיקר על התחת) במסגרת שיעורים לימודיים להחלקה על הקרח. לקראת השיעורים, הלכנו לחנות יד שנייה למצוא להם מחליקיים ובדרך פגש אותנו איש שבהה בנו בצורה תמהונית עד שהתברר שהוא יהודי עם שברי עברית, שהחליט ללוות אותנו לחנות והסתבר שהוא גם שחקן הוקי לשעבר. בקיצור הוא נשאר איתנו חצי שעה ועזר לנו בבחירת הנעליים ...אינשאללה שגם אנחנו נידבק בחוסר התכליתיות הזו ובשפע הזמן הזה...