עוד שבוע עבר...

וגם הבלוג עבר דירה לאתר הזה אחרי שנואשתי מלנסות להעלות תמונות לקודם (תכף אבדוק האם משנה מקום משנה מזל.../אכן כן, אז אני מעלה תמונות, זה במסגרת הלמידה תוך כדיי צורך שאני חווה כאן..)
אפשר להירשם ולקבל עדכון למייל, או  להיכנס ל:
lifeinubc.blogspot.com

אנחנו באמצע סופשבוע גשום ועמוס, לאחר שבוע עמוס וגשום קמעה (אני מתרגלת שיחה על מזג אוויר כדיי להרגיש קנדית...).הילדים סיימו את שבוע הקייטנות שלהם. גוני היה מקסים בקייטנת הכדורגל, הוא לקח הכל מאוד ברצינות. החלטתי לרשום אותו לליגת כדורגל כאן. יש המון אפשרויות לחוגים אבל מכיוון שזה משהו שהוא באמת אוהב וגם הזדמנות לשים אותו במרכז, ולבוא לעודד אותו בימי שבת (אני בטוחה שאהיה מאושרת מההחלטה הזו בימי שבת גשומים כשאעמוד קפואה במגרש כדורגל..), החלטתי ששווה מראש לדאוג לזה. אז במושגים קנדים כנראה שזה לא ממש מראש, כי כבר אנחנו בהרשמה מאוחרת וויטינג-ליסט. נראה אם המזל שעד כה עבד לטובתנו ישחק למענינו גם כאן.

יהלי כבר פורח חברתית כהרגלו. אתמול הוא ישן אצל מאיה ואפי, המשפחה שהכרתי דרך הבלוג (ועכשיו בזכותה עברתי לבית הגידול תומך התמונות הזה..). באנו לשם בשישי בערב וחזרנו ללא יהלי שנשאר לישון בביתם המקסים בפרוור/עיר/לא ברורות לי לגמרי ההגדרות -  בפאתי וונקובר). היום אספנו אותו וכבר נשארנו לעוד רביצה. יש להם ילדים בול בגילאים ובאופיי של הילדים שלנו.
אתמול הגענו הביתה שפוכים סביב 23:00 ותיאה שפכה לגרנד פינאלה כוס שוקו על כל סביבותיה, גוני שראה שאני עומדת לחטוף קריזה (מבחן התוצאה ניצח את מבחן הכוונה)- אמר לי "אמא אל תכעסי" ולקחת את תיאה לחדר לצחצח שיניים ולעשות פיפי. אחרי 10 דקות מצאתי אותם ישנים במיטה בחדר.

בימים האחרונים שמתי לב לעוד שורה של התנהגויות כאלו, כנראה איך שהוא הם מרגישים שבאמת צריך התגייסות משפחתית משותפת ופתאום עוזרים הרבה יותר. ויכוח האמבטיה הרגיל בארץ התחלף בזה שהם כולם עולים יחד ומתקלחים, יהלי ישן כל לילה בחדר שהוא קיבל, תיאה ישנה כל לילה במיטה שלה (נכון תוך כדיי הקפצות שלי אבל עדיין  במיטה לבד), והם גם נשארים כמה דקות טובות בלעדי כשאני קופצת לסידורים (או קפה) בקטנה.

בערב הוזמנו לארוחה אצל עוד משפחה ישראלית בקמפוס, כך שיש פה כבר 4 משפחות עם ילדים בגילאים מתאימים, מאוד מסבירות פנים ונעימות (וכולם מבשלים שזה בכלל שידרוג למצבי העגום ללא גלעד...). נאלצתי השבוע לאלתר מרק (חוסר החיבה שלי לדברים מתועשים תצטרף להידחות עד לחזרת הטבח כי הילדים שידרו לי שעוד פעם פסטה וטוסט הם הולכים לקבץ נדבות קולינריות בשכונה...)

אז אפשר לומר (טפו-טפו) שביחס למצופה (לא שעסקתי בנבואות חורבן אבל הנחתי שיהיה מורכב), ההתחלה בינתיים זורמת די בנעימים.
הילדים נראים מבסוטים. תיאה עושה סצינת קליטה מתבקשת בגן אבל בסה"כ משתלבת יותר מיום ליום. זה שהחצר האחורית שלנו משיקה לגינה גורם לכך שרואים מלא ילדים בחוץ בזמינות גבוהה וזה גם יוצר תרבות בלתי פורמאלית ומאוד מגוונת. מרענן אחרי השכונה המרוחקת בתל אביב שחייבה הקפצות לכל מקום.

אני עדיין בתהליך למידה של הפרטים הקטנים של החיים..זה נחמד שכל דבר הוא קצת תעלומה (ולפעמים מתיש ומתסכל כשטועים בתשובה..). את הדרך לחדר כושר שלקחה לי בהתחלה 20 דקות  ברגל כשניסיתי בכוונה כל פעם שביל אחר כבר קיצרתי ל5 כולל  קפה בדרך דקה מהבית. הנהיגה פה נוחה להתמצאות, (האוטו שלנו הגיע, ובעל המגרש היה אדיב ביותר ) ובכלל- האדיבות והנעימות  יחד עם המרחב החברתי והלא פורמאלי- הופכת את הקליטה הראשונית לסבבה.

שבוע הבא- הילדים יהיו 4 שעות ביום עם ביביסיטר שאוכל להתחיל להתרשת על העניינים האקדמיים, ואח"כ נראה לי שאקח אותם קצת להסתובב (השבוע עם הקייטנות לא יצאנו בכלל מהקמפוס). הארי פטר החדש יצא, ואפילו לא טיילנו ברחוב פעם אחת בתוך כל תקופת הקליטה הראשונית.

שיהיה שבוע מעולה
לילך

בחווה החקלאית באוניברסיטה- רכשנו כבר דלעת ונראה אם תצמח גינה...

ינשוף שפגשנו בדרך לחווה ביער הסובב אותנו

זו בעצם החצר האחורית שלנו, שיוצאת מהגינונת שלנו למרחב המשותף- קיבוץ קנדה

הבית שלנו מאחור

הגן של תיאה

תיאה בגן נראית משחקת אבל בעצם רבה עם הילד על מי מחזיק בעגלה..

הים המקסים מצד אחד הרים מושלגים, שני דאון טאון, שלישי יער...

הילדים בפעילות שארגנה פה כנסיה מקומית

גוני בקייטנת כדורגל

תיאה עם חברה בחצר הבית

גוני בפעילות אומנות במרכז בשכונה

תיאה עם שלי הבת של מאיה