יום שישי את יודעת

 כמעט ארבע יום שישי, חלון הזדמנויות קצר בין ניקיון הבית לאיסוף  של תיאה.  עשינו ניקיון אני והילדים בזמן שגלעד הלך לסידורים, אני משמרת את ריטואל הניקיון בשיתוף למרות שבתכלס הוא מוסיף לי עבודה (בהתחלה ניסתי לדמיין שהם באמת מנקים  באופן אפקטיבי אבל ההונאה נחשפה...). הילדים נעלמו כנראה לעומר, החבר השכונתי הכי טוב שגם גר 3 בתים מפה, ואני רובצת לי על הספה. בדיוק ראיתי שהמנחה שלי שלחה לי תיקונים לדראפט הרביעי של הצעת המחקר אבל החלטתי שלכבוד יום שישי אני אנוח קצת ואפתח בערב (אני שונאת לראות הערות לא מתוקנות וזה יחבל לי בסופ"ש...).

מבילויי החופש- בלונה פארק המקומי 

סגרנו את השבוע האחרון של החופש הגדול,  הילדים סיימו קייטנת טניס (יהלי) וכדורגל (גוני), שבוע הבא מתחילים בית ספר. בסה"כ זה היה חופש גדול מאוד מוצלח, ומאז שגלעד הצטרף ויש אוכל טרי ופרטנר להתנהלות בכלל כייף. יהלי וגוני התרוצצו כל השבועות האחרונים עם חבורת הילדים הישראלים בשלל משחקים שהמציאו (ברוח ישראלית- או עם אקדח או חרב או כלי נשק אחר). יהלי הוא הרוח החייה וגוני כמובן בתפקיד המפשר והמסונג'ר.  

תיאה מתנהלת בבית כנסיכה (או שככה זה בנות ואני נתקלת בזה פעם ראשונה),  נגיד היא מתיישבת לשולחן, בודקת מה יש לכולם לאכול, מוודאה שגוני לא מתחיל לאכול לפניה,ומנהלת את כולנו. גוני המתוק לא יכול לעמוד בקסמה וכשאני מציבה לה קצת גבולות (בכל זאת היא הגיעה לגיל שרצוי להתחיל...) והיא בוכה הוא מתחיל לבכות גם ואומר- אני לא יכול לשמוע את זה ומנסה לפצות אותה...היא כבר מתרגשת מאוד לקראת התינוקת, חצי מהזמן היא עם בובות וחצי עם תינוקת בבטן והיא מוודאה חזור ושנה מה יהיה תפקידה עם התינוקת (הריב הפופולארי ביותר באוטו הוא מי ישב ליד התינוקת...). 

יום גאווה שמח- על הבנק (ליוסי באהבה) 

אני נכנסת לחודש תשיעי, טפו טפו, הכל טוב אם כי אני מרגישה כבר את ההריון הרביעי ואת גיל הבלות...אני ממשיכה בענייני כרגיל אבל בא לי שהפעם ההריון לא ימשך לנצח כהרגלי. כמו שגלעד כתב, ליווי ההריון פה הוא יותר שיחתי מכל דבר אחר, אבל ה1.9 עבר ואני מבוטחת  כולל בביטוח מקיף של האוניברסיטה לסטודנטים כך שהכל רגוע מהבחינה הזו. 

קנדה היא קצת ישראל בימים של טרום ההפרטות וכל השירותים פה הם מסובסדים ופרוגרסיבים. כך שלמשל ביטוח הבריאות או התרופות תלוי בהכנסה. בדיוק קראתי את הפוסט של אליאב על האנטיפטיות הצרפתית, אז הקנדים הם בדיוק הפוכים, סבלנים ונעימים עד אין קיץ ואפילו ההתנהלות הבירוקרטית איתם היא סבילה...ממלאים טופס, מקבלים פידבק תוך שבוע, יעיל ביותר. 

במעבורת- מישהי אדיבה הציעה לצלם אותנו- הוכחה שכולנו פה! 

באוהל בחופש 

תיאה מחזיקה סרטן קטן ביד 

הלימודים שלי מתחילים רשמית בשבוע הבא, האוניברסיטה התמלאה במה שלי נראה  כמו קייטנים קצת יותר גדולים מיהלי וגוני אבל מסתבר שהם סטודנטים. הם מתנהלים הרבה פעמים בקבוצות עם מלווה שמסביר להם וכשאני עוברת לידם בא לי לעשות להם חפש את המטמון או משחק מתאים לגילם...אני מרגישה רחוקה מהם מיליון שנות אור. הייתי באוריאנטציה לסטודנטים לתארים מתקדמים, ודיברו על "הסטודנט הטוב והיוזם"  והבנתי כמה אני רחוקה מהמוד הזה שמצפה שיגידו לו מה לעשות ואיך להיות... בכל מקרה טוב לגלות שהדברים שאמרתי לסטודנטים שלי תמיד (נשיקות אם אתם קוראים), באמת מופנמים בי וכל פעם שאני מגיעה לסשן אינפורמציה אני מגלה שכבר למדתי את רוב מה שצריך בעצמי. גלעד טוען, בצדק כנראה, שזה עושה אותי קצת  נוירוטית וצרכנית אינפורמציה כפייתית, אבל אני לא אוהבת להיות במצב לא יודע ותמיד מעדיפה לנסות ללמוד 

אז עכשיו זה מתבטא בעיקר בהצעת מחקר, שהמטרה שלי לסיים אותה בשבועיים הראשונים של ספטמבר ולהגיש אותה ליתר ביטחון לפני הדד-ליין למקרה של לידה. בסה"כ אני מתקדמת בסדר, ההגשה למלגות היא סיוט בירוקרטי (ואדיב), הפורמטים של הכתיבה וההערות הם כאילו מבחן סף לסבלנות שלך אבל אין ברירה צריך לעבור את זה.מישהו יודע אגב- איפה לעזאזל הדיו במדפסת- זה האתגר היומי שלי...) מאשר לחכות למישהו... 

היינו בטיול של סופ"ש במה שנקרא וונקובר איילנד, קבוצות האיים שליד וונקובר שמגיעים אליה במעבורת. מקומות קצת פריקים כאלו, בין עיירות שכוחות לעיירות תיירותיות, למקומות אלטרנטיבים למגורים. ישנו באוהלים באיזה הוסטל, אז גם הרגשנו קמפינג אבל גם היה מטבח לבשל ואמבטיה לילדים. זה כבר הטיול האחרון לפני הלידה אבל אנחנו מפתחים תכנונים גדולים לקראת הקיץ הבא... 

הבית שלנו מרגיש יותר ויותר בית (בטח עם ריחות הבישולים), אני "מזמנת" את החפצים שאני צריכה ולאט לאט מוצאת אותם במרחבי הפחים מסביב לבית (גלעד מתחרפן- אבל אני מצאתי את שיטת הצריכה המועדפת עלי...), זה עדיין מינימליסטי, קצת אקלטקטי ועם טאץ של הבית של בילבי- יופי טופי.

מצאנו נערה ישראלית מקסימה בקמפוס שעשתה ליהלי וגוני שבועיים של ביביסיטר בבוקר ועכשיו התחלנו לקבוע איתה לערבים כדיי שנספיק קצת לצאת לפני המבול...התינוקת גדלה ואני מתחילה להיות סקרנית לפגוש אותה (לגבי החלק של לטפל בה אני פחות סקרנית...), התחלתי לפנות קצת זמן תודעתי להערך לעוד ילדה, וגם צריך קצת קניות,(בהנחה שלא אוספים חיתולים יד שניה...). פתאום נזכרתי שתינוקת צריכה קצת בגדים וגם לנקות את הפופיק וכל מיני דברים כאלו שמתעסקים בהם בילד הראשון וברביעי אתה פשוט מניח שלא צריך אותם וזהו..אז שבוע הבא נקנה את הבייסיק. המיילדות שלי יבואו לביקור בית וזה הדד- ליין להראות שאנחנו מאורגנים (עוד על הלידה לאחריה מחשש לעין הרע ולהתקף לב של ההורים שלי (נשיקות ונשימות עמוקות- הכל טוב!) ).

טוב- ארבע וחצי, הגיע הזמן לקחת את הנסיכה,

נשיקות, שבת שלום

והפגנת מיליון מוצלחת! 

יהלי בפוזה אופיינית בונקובר איילנד 

גוני מבקיע בקייטנת כדורגל