אביב הגיע פסח בא

אביב הגיע פסח בא...

היום במהלך ריצה ההכתרה שלי לרבע קנדית, ריצה תוך טפטופ מתמשך, נזכרתי ששוב לא כתבנו המון זמן...הימים חולפים, מזג האוויר מתבהר ותכף תעבור שנה להגעתינו, אז מה חדש?

שנת הלימודים האקדמית נגמרה רשמית, הגשתי את עבודת הגמר ועכשיו אני מקווה להתחיל להתעסק בצורה יותר רצינית בהצעת מחקר לפני שהילדים מסיימים את בית הספר, יתחיל הקיץ ונהייה מחוייבים למלא אחר מצוות הטיול. אנחנו מתכננים טיול של חודש לרוקיס ומשם לילוסטון בארה"ב ולקינוח שבוע על וונקובר איילנד, סיבוב פעוט של כמה אלפי קילומטרים בדיוק כשנינה מפתחת סלידה מנסיעות.

בנתיים אנחנו צוברים עוד רובדי שייכות ועדיין חסרים רבים אחרים, הכי קל לראות את זה על הילדים. עם בוא השמש הם מבלים שעות ארוכות בחוץ, כזכור אנחנו ממוקמים על גינה ענקית ומלאה ילדים, אם בקיץ שעבר אנחנו היינו צריכים לשעשע אותם, בקיץ הזה הם בתוך חבורת רחוב עליזה רב גילאית ותרבותית. מזכיר קצת את הילדים של שכונת חיים רק בכל מיני צבעים וצורות, תופעה נכחדת בעידן הדיגיטלי ובכל זאת מנצחת גם את המחשב והאייפד. היום לדוגמא, יהלי הגיע ב12:00 מחבר נפאלי שהלך לישון אצלו אתמול בספונטניות, ומייד יצא החוצה, גוני הצטרף אחרי אימון הכדורגל ועכשיו שמונה בערב ולמעט הפסקה קלה הם עדיין בחוץ נעים בין כדורגל להוקי. יש אבא אקטיבי (ואקטיביסט- הם תמיד נוטים להתמסרות יתרה בקלה כבחמורה), אב לילד יחיד שאוהב כדורגל שמארגן על דעת עצמו כל יום טורניר. כבר פיתחנו ידידות, ועבור הילדים הוא הפך לה- אבא בה- הידיעה (אל מול המודל שלהם שרק מנסה לברוח ממשחקי כדור בכל דרך אפשרית), אני שוקלת לוותר על קייטנות הקיץ ולהרשם כמנויה אליו. 

גוני מכונה בפי ילדי השכונה ליטל מסי, ולראות אותו משחק מול ילדים כפולים ממנו בגיל ובגודל זה לא להאמין שמדובר בילד חסר ביטחון בכל תחום אחר...לאור הדומיננטיות של הכדורגל בחיינו- קימבנו את הילדים ליומולדת משותף כולל משחק כדורגל אימתני ובתקופה שמימי פה (שיחוק המאה!). 

הגינה מחוץ לבית

חוץ מבחוץ גם פה שולטים האיפד והמחשב (דווקא האקס בוקס שוכב שומם רוב הזמן), יש רגעים שבא לי לקחת אותם ולזרוק את כולם (חוץ מאת המק שלי שמשמש רק לדברים חייוניים כמובן...). תמונה טיפוסית היא הילדים חוזרים מבית הספר, רצים למחשב, אני: מה קורה איך היה בבית ספר? הילדים: דממה. אני פונה לגלעד, לדוגמא: מה העניינים אין לנו כלום צריך לעשות קניות. גלעד: כן ברור. לאחר חמש דקות גלעד אלי: אין כלום צריך לעשות קניות. מזכיר את הקריקטורות של פעם של הגבר המכוסה בעיתון בזמן שאישתו מתנה בפניו את צרותיה, רק כפול 3 גברים בגדלים שונים אבל במידת ניתוק דומה.

חבורת הכדורגל בימולדת

סנו שואיינג

חוץ מזה היה פה את כנס החינוך הגדול בעולם, היה מעניין בהרבה רבדים. הלכתי לשמוע כמה מגוראי החינוך ולחבר פנים לכתיבה (מיקל אפל, פיטר מקלרן, דבורה בריצמן, פאטי לדר ועוד ועוד). די מטורף לראות אלפי אקדמאים רצים ממקום למקום במרדף אחרי ההישג הבא, ובתוך סמי איים של תכנים מרתקים ורדיקלים. הייתי בקבוצת עניין של פאולו פרירה ושל מרקסיסזם. הרצאת הפתיחה הייתה של חוקרת מאורית שכתבה ספר ידוע (בתחומה) על הקשר בין המטודה המחקרית המערבית לקולוניאליזם. בכל מקרה, בתוך אולם מלא מפה לפה, היא הרצתה כולל כל החבילה של ברכה מזקן השבט, שירי מסורתיים, וטקס הענקת שמיכה. אני כבר התרגלתי לזה במרחב כאן (אם כי בהקשר הישראלי בפעמים הראשונות שהיכירו והכירו והיכירו באינדיגינס כבעלי הקרקע התרשמתי, בפעם החמישית התחשק לי להגיד להם, יודעים מה קחו את ההכרה, ותחזירו את האדמה- היא שווה מיליונים מיותר לציין...). בכל מקרה זה הפעמים היחידות שאני ראיתי סוג אחר של שיח באקדמיה, ומי שלא נחשף לו (זה מאוד קנדי) היה בשוק מוחלט.

המרחב האקדמי כאן מאוד מעניין וגם מאוד תחרותי, ואני מרגישה קצת מרחפת בו.  לאחר שלא התקבלתי להתנדב לארח בכנס (כך לא הייתי צריכה לשלם כניסה), הזוי ככל שזה ישמע (על מה נפסלתי???), הגשתי עצמי סתם כריבאונד לפרה- כנס. מסתבר שלפרה-כנס הזה שהרבה יותר קשה להתקבל אליו דווקא התקבלתי, וכך יצא לי לפגוש חבורה של דוקטורנטים אמביצוזים וממוקדי מטרה ונראים קווירים למדי. באיחור מה הסתבר לי שנכנסתי לכיתה הלא נכונה לסמינר של שיוויון בהקשר המגדרי.....אבל היה מעניין-  וכבר נשארתי בקבוצה השגוייה עד הסוף.

מה עוד? עברו שלל רגלים וחגי לאום, כיהודים דמיקולו שבונים על הסוציליזציה הישראלית שתעשה לנו את העבודה, הילדים לא גילו עניין מיוחד. למזלנו יוסי הדוד היהודון הגיע לפסח והתאמן עם תיאה על הקושיות כך שבסדר בזכות הזיכרון שלה והכשרון הדרמטי היא הפילה את כל הנוכחים מהרגלים (הזמנו למשפחה יהודית שעשתה לנו בית ספר באיך עושים סדר מדליק לילדים, לאחר שהיינו שבוע בחרדה מאיך נשרוד את הערב...). 

על יום העצמאות דילגנו, הייה אמור להיות אירוע במרחב הישראלי פה שבוטל עקב גשם (שכיסה גם על חוסר כח כללי נדמה לי).

אירוע לילה ביער השכונתי

תיאה ונינה גדלות ופורחות. נינה תכף בת שבעה חודשים התגלגלה פעם אחת לכל כיוון ולא יספה (סימן ראשון ללקות למידה, פלוס מיקומה הנמוך בשרשרת המזון, יש לקוות שתשמור על מראה הג'ינגי החינני). אלב היא אוכלת המון ובתאבון רב ומתוקה מאוד.

תיאה ולואיז הותכו ליצור היברידי ומשעשע, כשלואיז אחראית על הקוגניציה ותיאה על הדומיננטיות. אתמול תיאה כתבה את השם שלה בפיזור אותיות: ל-ו- א- ו-ז....ומאידך לואיז תחת דיכוי החוקים שתיאה מכתיבה (אם הייתי צריכה הוכחה שהיא שלי....) אבל הם צמד חמוד למדי ותיאה גם התחברה לעוד חברות ומבלה את ימיה בנעימות בלהשפיט את כולנו.

בשבוע הבא מימי בא, מאי מתחיל ואיתו אולי קיץ אמיתי...

נשיקות מכולנו

לילך