תקופה ארוכה ארוכה ארוכה ללא כתיבה, החיים והעצלות אבל עכשיו שלג יורד בחוץ וגלעד נשלח ל10 ימים סדנת ויפאסנה לעשות ריסטרט למערכות (ברוטו 12 ימים של שלווה וריכוז ללא הילדים- נספרים ונמדדים לטובת בנק הימים המדומיינים העתידים שלי), כך שהשעה בשלה לכתיבה...
גם פה הימים חולפים בטיסה, מבית ספר, לחוגים, לסופי שבוע וחוזר חלילה. מרץ מבשר את בוא האביב שבמושגים קנדים מזכיר חורף ישראלי גשום במיוחד, אבל באופן מפליא אנחנו דווקא די נהנים. אולי שנים של שחינות ישראלית יוצרים כמיהה לאיזה חורף אמיתי ותחושה של עונות שנה מתחלפות ולא קיץ אין סופי.
 |
| snowing אז גשום ורטוב, אבל יש גם הבלחות מבורכות של שמש, הילדים כמו ילדים הסתגלו היטב ומשחקים בחוץ בכל מצב (השיא נשבר לפני שבועים עת הם ערכו קרב מיים בחוץ בטמפרטורה הקרובה לאפס). שוב למרות ההתנגדות העקרונית שלי אנחנו מבלים אחרי צהרים בסבבי חוגים, כל אחד התחיל מאחד, הוסיף אחד, כפול שלוש חד גדיא. אז יש החלקה על הקרח, גימנסטיק, דנד כמובן, כדורגל, וצופים (טפו) ועכשיו גוני גם מתחיל שחייה. נינה ממשיכה להיות התינוקת בעלת המזג הטוב העולם, היא מחייכת בשמחה, התהפכה פעם אחת ופסקה (כנראה המשקל מכריע אותה- הילדה איך נאמר מלאה משהו...), ובאופן בסיסי מבסוטה.     תיאה מלאת קסם ומניפולציות כרימון, נעה בין להיות גדולה ללהיות קטנה ובעיקר מצוייה בשלב ההתפתחותי של עין תחת עין (אם נגעתי בה בטעות ביד רטובה היא תרוץ לכיור ותרטיב אותי חזרה). אתמול היה לנו אירוע כמעט ונפגע כשתיאה הפכה לנינה קערת יוגרט על הראש ושתיהן צרחו- זו מבהלה וזו מהבומבה...לאחר בדיקה שהראש של נינה במקום ושתיאה נרגעה חזרנו לשגרה, אבל היא מתעסקת לא במפתיע הרבה בתינוקות ובאוהב לא אוהב אותי...החיים פה מאוד משפחתיים, רגועים עד כמה שמשפחה מרובת ילדים יכולה להיות רגועה, ומתישים לעיתים.    |
הלימודים מהנים ומתישים כאחד, האוניברסיטה מציעה שפע הרצאות ותכנים בבליל אקדמי מעניין ומוגבל בו בזמן. אני על הציר שבין איזה כיף להיות קצת מחוץ לעולם, לבין איזה מרחב דברני ומרוכז בעצמו זה...הייתי לא מזמן בהרצאה על שיח (אלא מה) והיה חוקר אחד שביקר באמצעות שיח ילידי (משל של הקיוטי והעורב הדמויות של האינדיגינס), אחת שביקרה מזווית קווירית, פוסט פמיניסטית, ובסופו של דבר הכל נדחס לזרגון האקדמי שבולע הכל ללא הבדלי דת גזע ומין.
אני לומדת אצל מרצה מבריק, אנדרי מזוואי, פלסטינאי (שמסתבר שהיה גם ראש החוג לסוציולגיה באוניברסיטת תל אביב), מפגש מעניין (לא שעוסקים בכל המסביב באופן אישי- רק תיאורטי). באפריל מתקיים פה כנס החינוך הגדול בעולם ואני מצפה למבקרים ישראלים. האביב גם מביא עימו בני משפחה וחברים שהתכחשו לנו בחורף והילדים כבר בציפיה.
בנתיים השכרנו את החדר בקומה השלישית שאנחנו לא מנצלים בכלל לתקופות קצרות (אם זה יעבוד טוב אולי נמשיך ליותר ארוכות). בסה"כ אנחנו רגילים לחיים קומונלים...אז עכשיו אנחנו הורים גם למיקל גרמני חביב, שחיין מקצועי לשעבר, שכמו כל בן 20 לא שומעים אותו ולא רואים אותו, אבל הוא תוספת נעימה למרחב ומהווה אטרקציה (הלכנו לעודד אותו שוחה והוא בא לעודד את גוני בכדורגל).
התיידדנו עם עוד כמה משפחות ישראליות והעמקנו את הקשר עם החברים הלא ישראלים. תיאה וגוני ממש בני בית אצל חברים קנדים, וזה כייף לא להיות רק בתוך בועה ישראלית שכבר למדנו ביוסטון שהיא נוחה אבל לא מספיקה.
החיים במקום חדש מספקים שפע של הזדמניות לבחון את הנחות היסוד שלך (חבורה של תלמידי תיכון נכנסת לקפה השכונתי- כולם מלוכסנים- מה זו ההשתלטות הזו...), ולגלות כרגיל רכיבים גזענים או מקטלגים.
יש פה מכל וכל, אני מאושרת שהילדים שלי משחקים עם מוחמד ועם ילדים בצבעים וצורות שונים. חשוב לחוות מיעוט במרחב שכולו כריסטמס, או וולנטיין.
זה לא גרם לנו לפתח סנטימנטים יהודיים פרט לקבלת השבת שהילדים דורשים בעיקר כדיי לאכול חלות הומ-מיד מקמח לבן (!), ותיאה גם כדיי להתיש אותנו למוות בבליל שירים. אבל קנדה כאחת המדינות היחידות בה הרב תרבותיות עוד לא מתה באופן רשמי היא מקרה מבחן מעניין. עשינו פרזנטציה על ישראל בכיתה של גוני כחלק מפרויקט רב תרבותי שמובילה המורה שלו. די מדהים לראות את המורים עובדים שם בסביבה רב לאומית ורב תרבותית.
הילדים בסהכ משולבים יפה, זה לא תהליך קל. יהלי ותיאה מקשקשים חופשי באנגלית גוני עוד בעיקר בעברית (לפחות לידי).
אבל לשייכות יש כל כך הרבה רבדים, מרמת הגאוגרפיה והפוליטיקה המקומית שאני בחוסר אוריאנטציה מוחלטת כלפיה, עד התרבות הדומיננטית והקודים שלה.
ויש גם את השאלה האם צריך לדעת ומה? בלחיות חיים לא מחוייבים לכל רמות ההבנה יש משהו מאוד משחרר, מצד שני יש בזה גם משהו מנותק ומכנה צר נמוך שהרי מה לקנות ואיפה לומדים הכי מהר...
הפוגה לילדים- הכנת חלות- חברים- חוגים- ושוב ננסה לכתוב...יש פה בקומון בלוק המון פעילויות לילדים היום יש החלפת צעצועים והילדים מתגייסים בשמחה (הכלל אחד הולך אחד בא).
יש פה המון חנויות יד שניה, וחנויות שאתה יכול למכור דברים שלך, וגארז סיילים- מיליון אפשרויות לצריכה יותר מעודנת. עשיתי לנו הרגל פעם בחודש למכור את המעט שאנחנו צוברים ומה שהילדים מוכרים הם מקבלים את הכסף (כך בעודינו נפטרים מג'אנק אחד תיאה מביאה עוד 3 בובות שבורות לאוסף).
חוץ מזה התחלתי לרוץ לקראת הסאן ראן המרוץ שמבשר את השמש כך מקווים, 10 קילומטר. התחלתי לרוץ שעה על ההליכון כשאני מנסה להגיע בשעה שיש איזו סדרת מתח (מדהים שמיום ליום קשה לי יותר לזהות במבט ראשון האם זה פרסומת, תוכנית, פארודיה או ריאליטי..) בשאיפה להגיע ל10 בשעה. עכשיו אני עושה 5.7 מייל שנראה לי שזה לא מאוד רחוק אבל אולי כן- נסתרות הן דרכי השיטה בפארפרזה הפוכה על הסצינה מpulp fiction...
סופשבוע ארוך לפני אני הולכת לנצל את זמן התוכניות של הילדים לגנוב כמה דקות של שקט
נשיקות
