סופסופ בלוג

סופ סופ בלוג...

חמישה חודשים אחרי ההגעה (רשמתי ארבעה והבנתי ששכחתי חודש, ממש כמו שמתחיל שבוע ומייד נגמר, החיים טסים קדימה). כבר כמה זמן שאני מתכננת לכתוב ולו כדיי לא לאכזב את שני קוראינו הנאמנים, אבל העייפות מכריעה את הכף.

אבל בניגוד להיגיון, היומיים האחרונים שהיו עמוסים בתסכולי מחשבים, עוררו בי את המוטיבציה לכתוב  כפוסט טראומה לחודש הראשון עם הסיוט הטכנולוגי...

את הבלוג הזה אני כותבת על מחשב אפל חתיך ואנורקסי שנרכש כחלק מחבילת הפינוקים  מביקור ההורים שלי (ההורים שלי ואמא של גלעד ביקרו ולוקח אח"כ שבוע לכולנו לחזור לחיים הרגילים - פירוט יבוא). 

בכל מקרה לאחר שנים של דל (אם הייתי מחשב הייתי  דל שחור ואמין  להבדיל מהסטודנטים בני ה15 שפה עם המחשבים הנוצצים...) יש לי מק ראשון והייתי יכולה להרגיש מאוד מתוחכמת אלמלא הייתי כותבת את הבלוג הזה על "פתק" כי אני לא מצליחה לישר לימין תוך גישוש עיוור אחר איפה האותיות בעברית....

הסאגה מלווה בגסיסתו בטרם עת של הדל שרק נרכש, אירוע המלווה בשיחות טרנסאטלנטיות עם הטכנאים בהודו, ציפיה לקופסת קרטון ריקה שתגיע ובה (ורק בה) נוכל לשלוח אותו לתיקון וניסיון נמהר להציל את כל החומרים.

בקיצור בדיוק הדברים הקטנים והדבילים שכאשר הם מצטרפים לך לחיים אתה יכול לקבל התמוטטות עצבים...גם בארץ זה היה ככה אבל מכיוון ששם חסכנו פחות לא בדקתי והשוותי מחירים בצורה אובססיסבית כך שהשקעתי חצי מאמץ ןחצי אנרגיה + שלל החברים המסייעים בעת משבר.

כאן אפי האומלל נאלץ להיקרא לדגל הטכני באין שרשרת היררכית של הייטקיסטים . אני שוקלת לאמץ ילד בן 15 למערכת יחסים של תמיכה הדדית....לפחות הדזוו המחשבי נתן לי מוטיבציה לכתוב...

ועכשיו לדברים החשובים יותר... בעודי כותבת נינה ישנה לי על הבירכים, מדובר מפרספקטיבה של 3 ילדים שהיו תינוקות מעולים בתינוקת המאה (טפו טפו טפו טפו טאצ ווד- בפעם האחרונה שעשיתי את זה זה היה על הדלת של דיקן האוניברסיטה שפתח לי והייתי צריכה להסביר לו שעשתי טאצ ווד על הדל שלו בטעות...).

הילדה לא מצייצת, מבסוטה מהחיים, כבר חשבתי שאולי מדובר בחרשות אבל בדיקת שמיעה שעושים פה לכל התינוקות הראתה שהכל תקין. הילדה סטודנטית מהיותה בת שבוע, ישבה כבר בשלל הרצאות (מתקבלת בשמחה ובלי בעייה בכל מקום), וכיפית לגמרי.

מחר מתחילה ביביסיטר בפעם הראשונה. שקלנו  מעון אבל ביחס לכל ילדינו שהתחילו גן בגיל שנתיים לא נראה לנו לשלוח כל כך מוקדם. ברגע של קריסת מערכות שקלנו אפילו  "לייב אין", אבל התעשתנו מוסרית לאחר כמה דקות (פיתויי הנוחות עם 4 ילדים קשים לעצירה...). אז מחר תגיע דלי, שהייתה ליב אין אצל משפחה ישראלית אחרת. אני מחכה ברגשות מעורבים- מחד אוכל לכתוב על המחשב לא בתנוחת הגיבן שאימצתי עם תינוקת על  הבירכיים, מאידך  אם לרגע אגלוש  להנאתי באינטרנט  מייד אחוש יסורי מצפון על המונה הדופק וההזנחה האימהית (סתם- רק על המונה הדופק- הזנחה אימהית היא דיפולט עם 4 ילדים...).

אגב ילדים- יהלי מאריך שיער, נואם נאומים, עונה בחוצפה ובגדול חצי בגיל ההתבגרות, אני כבר רואה איך הלא יאומן קורה ואני בעיניו אישה מבוגרת ומביכה...הוא עדיין לא מרושת חברתית כמו בארץ, ועצוב לראות איך הוא מחפש ומנסה להתרשת, מצד שני יש לו כמה חברים טובים, ומצאנו לו סוף סוף  חוג דנד  והתחלנו ללכת להחלקה על הקרח  אז הימים עוברים בכיף. הוא גם התחיל ממש לקרוא אנגלית וכל יום אנחנו קוראים ביחד, והוא מתחיל להנות מזה  (המלצה- הספר  הנרי הנורא- יש בעברית וגם באנגלית- כייף גם להורים).

גוני בביישנות שלו ובטוב הלב שלו מפלס לאט את הדרך, הכדורגל שלו הוא גולת הכותרת של השבוע, לאומללותו של גלעד שנהיה אב כדורגל ועומד פעמיים בשבוע בקור ובגשם לראות אותו משחק.    

תיאה ממשיכה להיות הנסיכה, היא נעה בין שמחה גדולה מנינה, לניסיונות אוהבים לחסל אותה- האחרונים: האכלה שלה בסוכריה על מקל, ונתינה של צעצועים לנינה שנמצאה על הספה מכוסה בכמה בובות, נעלי בית, טושים, וכדורים וניצלה ברגע האחרון...

היא חלק מהצמד תיאה ולואיז- שסיפרתי עליה כבר בעבר, ילדה מקסימה שהפכה לבת בית וגם תיאה אצלה, לאחר שהוריה עברו תירבות להתנהלות הישראלית (והבינו את יתרונותיה) הילדות כל היום אחת אצל השניה, מחליפות בגדים וצעצועים, אוכלות זו אצל זו  וכולי. היא תכף נוסעת לחודש עם ההורים שלה לביקור משפחתי בארהב (האב משם) ותיאה תהיה במשבר גדול.

חוץ מזה עברנו שני ביקורים מוצלחים של הסבים משני הצדדים, ככל שהילדים גדלים (ועוד לא גדלים מידי) ההנאה והחשיבות של סבא וסבתא יותר מוחשיים וככל שאנחנו יותר גדלים הסיבות לריב קטנות...מצב אידיאלי לביקורים ועצב  כשהם נגמרים ...מה גם שהסבים באים במרוכז עם מנות גדולות של פינוק שכשרחוקים יותר קל להינות ממנו מבלי להרגיש מושחתים..אני מביאה תינוקת חדשה ומקבלת מיק-איר, אני שוקלת להביא עוד תאומים ולבקש  בלו-ריי (הומאז לדוידי- אין לי מושג מה זה...).

הלימודים אינטנסיבים, מחד מטלות לכיתה מאידך אני מנסה להתפקס ולדחוף כמה שיותר לכיוון המחקר, התעייפתי מלכתוב אז ארחיב על  זה בפעם הבאה, אינשאללה בקרוב. אבל בגדול- אני מנסה מחד לשמור על ראש פתוח ולהנות מהשפע האקדמי פה, מאידך להתמקד, וגם  להגיש עבודות באנגלית וגם להניק וגם וגם וגם....

גלעד התחיל ללמוד אנגלית, חגג יומולדת 41 ונע בין הנאה מלהיות אב משקיען, תלמיד, וביום  קטנות לבין התחרפנות מלהיות אב משקיען, תלמיד וביום קטנות.

בחסות מימי הלכנו שנינו (ונינה) ללילה במלון לכבוד הימולדת. אנחנו וונקובר חיים באותו שעון של 11:00 קריסת מערכות...

הגיע הלילה (תיאה חושבת שהוא מגיע בארבע עם  השקיעה פה...), זמן לישון

המשך יבוא וגם תמונות מעודכנות, עם נינה בגודל אמיתי....

נשיקות

לילך